רגשות מעורבים, צהריים הורים בדרך לתל אביב קיד קאדי מכווין. מופתע שוב לגלות שגם אני אנושי, אוכל סרטים לא מצליח להסביר במילים. עיניים על הכביש, מחשבות באוויר - אני האויב הכי גדול של עצמי. וכל הראש שלי סמוק, בוא תראה כי טוב, כבר פנוי לעוד סמוק, בוא תראה כי טוב. וולקאם היי דאון, הגעתי לשלב של רגשות אשם. בקונפליקט אם לרצות כשנעשה לי מוגזם, והכל ברור שטוב אבל כואב לי הגב. מוח לא הצלחת לשים הכל בצד, מקפל את הדברים, אני בורח מכאן. וכל הראש שלי סמוק, בוא תראה כי טוב, כבר פנוי לעוד סמוק, בוא תראה כי טוב. וכל הראש שלי פה זה המקום לכאוב, להיות איתו לא לעזוב, מנף את ההזדמנות לטופ, רומנטי כשחשוך בלי אור. בוקר טוב נשמה אומר לעצמי במראה, הרגע לזכור מי אתה, יום חדש התחלה חדשה, אני לא משחרר אחיזה, אז הצלילה לא נחשבת בריחה. הקמתי לעצמי תפאורה שהיא חשופה רק להפקה, ואני הבוס של כל החברה. אני מתכנן להיות בדיוק מי שאני, את כל השיט הזה אי אפשר להמציא.